מלאני קליין מול פרויד

16/5/10

ערכתי שני ספרים העוסקים בתורתה של הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, תלמידתו של פרויד:  "מלאני קליין" מאת חנה סגל בעריכתו המדעית של פרופ' עמנואל ברמן, בהוצאת עם עובד, ו"התיאוריה הקלייניאנית – נקודת מבט בת זמננו" מאת קטלינה ברונסטיין בעריכתה המדעית של פרופ' ביאטריס פריאל בהוצאת תולעת ספרים. הקדמה זו באה להצדיק את התעוזה שלי לתאר את הזיקה של קליין לפרויד ואת ההבדלים ביניהם.

הבדל ראשי בדמות האדם במודל הסטרוקטורלי של פרויד ואצל מלאני קליין הוא גילו של האדם. אצל פרויד אנו מכירים אותו בהיותו כבן ארבע שנים, בשלב האדיפאלי, ואילו אצל מלאני קליין הוא "מופיע" כבר בינקותו המוקדמת.

בבסיס המודל הסטרוקטורלי של פרויד עומדת התיאוריה הדחפית. באדם גועשת אנרגיה מינית שהיא הליבידו ויצרי חיים ומוות, כמו גם ייצוגים נפשיים הקשורים אליהם, ולכן האדם הוא בראש ובראשונה יצור שואף פורקן. עבור מלאני קליין יצרי החיים והמוות קשורים במהותם לאובייקט, ולכן האדם הוא יצור שואף אדם. לשיטתה לא קיים יצר ללא אובייקט. קליין האמינה כי בתוך הנפש פועלים אינטרויקטים ידידותיים ועוינים, שהם צילם הדומיננטי של האובייקטים, השתקפויות מועצמות, בעוד שהשפעות האובייקטים המציאותיים הן משניות.

אצל פרויד מכוננת זהותו של הסובייקט על ידי מיניותו הלא מודעת. פרויד ממקם את יצריותו של הסובייקט על הגבול המסתורי שבין הגוף לנפש, בין הסומָה לפסיכֶה. ואילו אצל מלאני קליין מכוננת זהות הסובייקט באמצעות "בליעת" האובייקט וייצוגו בעולמו הפנימי. כלומר, האדם של מלאני קליין מתאפיין בכך שהוא מכונן על ידי יחסי האובייקט המופנמים שלו.

במודל הסטרוקטורלי של פרויד מכוננות את הנפש שלוש רשויות: הסתם האני והאני העליון. האני מייצג את הסובייקט כלפי פנים וכלפי חוץ, ומתווך בין הסתם שבו גועשים היצרים והייצוגים הנפשיים שנקשרו אליהם לבין תביעות האני העליון בדמות ערכי החברה שהופנמו על ידי החינוך לבין אילוצי המציאות האדישה לרווחת הסובייקט. לפי מודל זה מקור הפסיכופתולוגיה במיניות.

קליין, לעומת זאת, פיתחה את מושג העמדות: העמדה הפרנואידית-סכיזואידית בחצי שנת חייו הראשונה של התינוק והעמדה הדיכאונית לאחר מכן (העמדות מתפתחות בינקות, אבל התנועה ביניהן נמשכת לאורך כל החיים). בעמדה הראשונה מתחולל מאבק איתנים בין יצר החיים ליצר המוות. מטרת האני היא הפנמת האובייקט והזדהות עמו, מאחר שבו תלויה חווייתו המתפתחת, כדי להגן עליו מפני הדחפים ההרסניים שלו עצמו. בעמדה הדיכאונית נע התינוק לקראת אינטגרציה הדרגתית הן של האני והן של האובייקט שעד כה היו מפוצלים לטובים ורעים ובלתי מובחנים זה מזה. בעמדה זו יש יכולת לתקן את הנזק שנגרם לאובייקטים כך שהפרט מסוגל לחוות אהבה והכרת תודה כלפיהם.

לפי קליין הבעיה העיקרית של התינוק היא איך למנוע מיצר המוות – ההרס והתוקפנות – להשתלט על כוחות החיים ולהשמיד את האובייקט. קיימות בתינוק נטיות איון ופירוק – מקור נפשי של אגרסיה עצומה. להבדיל מפרויד קליין שמה דגש על התוקפנות ולא על המיניות.

 עד 1920 פרויד לא התייחס לתוקפנות כאל מושג מרכזי באדם. בשנה זו חיבר את המאמר "מעבר לעקרון העונג" ובו הבדיל בין יצרי החיים (איחוד של יצר המין ויצר שימור האני) ליצר המוות הדוחף להחזיר את החיים למצב אנאורגני, להפחית מתח אנרגטי במערכת לרמת אפס, כך שבפרקון אנרגיה יש גם יסוד של מוות. בנקודה זו ממשיכה מלאני קליין את פרויד, אך גם נבדלת ממנו, כאמור. קליין מתמקדת לא במיניות אלא בנטיות מולדות של תוקפנות בעוצמות משתנות.

ההבדלים בדמות האדם במודל הסטרוקטורלי של פרויד ובתיאוריית יחסי האובייקט של קליין נוגעים גם להבדלים בקליניקה. אצל פרויד המטפל נמצא מחוץ לזירה הטיפולית כמעין נוכח נפקד ואילו אצל קליין האנליטיקאי/ת נכנס/ת לתמונה ונשאלות שאלות באשר ליחסים שבינה לבין המטופל/ת. כמו כן, מינו של המטפל משתנה מזכר לנקבה – יש לו שדיים מיניקות.

אצל פרויד הדיסציפלינות העומדות ברקע המודל הסטרוקטורלי לקוחות מפיזיקה, כימיה וביולוגיה: מנגנון, סטרוקטורה, וקטורים, הומיאוסטזיס, הידראוליקה וכו', ואילו אצל קליין יש אילוסטרציות של מאבק בין ייצוגי אובייקטים בתהליך שלvicious circle  עד האינטגרציה של האני ושל האובייקט וביטול ה-split כבמעין סרט אנימציה.

המודל הסטרוקטורלי של פרויד נשען על מורשת הנאורות של המאה ה-19. האוריינטציה של פרויד היא מדעית, פוזיטיביסטית ורציונלית. ה"אני" במודל זה הוא ישות מארגנת – סוכנות ראשית מנהלת שתפקידה ליצור קוהרנטיות וסינתזה. קליין, לעומת זאת, סיימה לפתח את התיאוריה שלה לאחר מלה"ע השנייה (העמדה הפרנואידית-סכיזואידית תוארה לראשונה ב-1946), לאחר "מות האדם", והיא מעמידה במרכז את הכוחות האי-רציונאליים שבנפש האדם ואת הסכנות הכאוטיות של המציאות הנפשית: פנטזיות הנקמה ופחדי האיון, הפיצול, השנאה וההשמדה.

האם יש בסיס לטענתה של קליין כי רק הרחיבה את רעיונותיו של פרויד ולא סתרה אותם?

קליין הייתה תלמידתו של פרויד וגם ממשיכת דרכו. היא נשענה על רעיון יצר המוות, ונותרה נאמנה למודל הדחף המקורי של פרויד. כמותו גם היא אינה מתעסקת בהרחבה בדמויות ההורים במציאות וביחסים איתם. בעבודתה הקלינית עם ילדים היא הרחיבה את תחומי הידע וההבנה שנסללו על ידי פרויד. היא הגיעה לניסוחים חדשים שפיתחו את רעיונותיו של פרויד, אבל גם חרגו מרעיונותיו לעבר נתיב חדש. המהפכנות שלה התבטאה בעיקר בהעברת המוקד של החקירה הפסיכואנליטית לחקר היחסים המוקדמים עם האם ולהבנת יחסי אובייקט כבעלי חשיבות מהותית בכינון זהותו של הסובייקט, בניגוד לתפקיד האינסטרומנטלי הצר של האובייקט בסיפוק הדחפים אצל פרויד.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: