אפליית האשפוז הנפשי

5/12/11

יישר כוח ותודה גדולה לאתר "חדשות מחלקה ראשונה" – NFC – שפרסם היום מאמר שלנו

מדוע אסור לנו ומותר לכם?

בעוד שכל אדם העומד להתאשפז לטיפול כלשהו בבית חולים זכאי לבחור היכן יתאשפז – ניטלת זכות בסיסית זו מאלה שנגזר עליהם אשפוז פסיכיאטרי. כשיצאנו למאבק נדמה היה שביטול השיטה האזורית הנשענת על כרעי תרנגולת יהיה קל שבקלים. כמה טעינו. מדוע מחלישים את החלשים?

מאת: צביאל רופא ודליה וירצברג-רופא

"אנחנו ממש פוחדים מפני אשפוז באברבנאל, מכיוון שבאשפוזים הקודמים חווינו שם חוויות קשות וכואבות". כך סיפרו לי חברי קבוצת התמיכה שהתחלתי להנחות עוד בשנת 2002  בסניף אנוש בבת-ים. באותה נשימה הם שאלו: האם באשפוזים הבאים נוכל לבחור בית החולים אחר? אז זהו, שלא. בניגוד לחולים במחלה פיזית הרשאים לבחור, גם אם לא באופן חופשי לחלוטין, באיזה בית חולים רצונם להתאשפז ולקבל טיפול, נפגעי הנפש לכודים בשבי. הם משויכים למוסד אחד בלבד לפי כתובת מגורים, ואינם יכולים לקבל טיפול בשום מקום אחר זולת אותו מוסד.

ההסדר הזה אינו מעוגן בשום חוק או תקנה, אלא הוא פרי הסכם מנהלתי משנת 1978 (הסכם מנצ'ל-דורון) שבוטל לאחר כשנה. למרות ביטולו נותרו על כנם חלוקת הארץ ל-23 אזורים והשיוך הכפוי. הסדר זה פוגע בשוויון נפגעי הנפש ובזכותם האלמנטארית לבחור מקום אשפוז. כל בית חולים הוא למעשה מונופול באזורו, מה שמוביל להיעדר תחרות ולתנאי האשפוז הירודים מאוד בדרך כלל מבחינה  פיזית ואנושית.

האין די בכך שאנשים המתמודדים עם מצוקות נפשיות מפחדים מהמחלה שקיבלו מיד הגורל, האם נגזר עליהם לפחד גם מהאשפוז עצמו? נדמה היה שהמאבק לביטול השיטה האזורית הנ"ל, הנשענת על כרעי תרנגולת, יהיה עניין קל שבקלים. כמה טעינו.

"אוכלוסיה חלשה שיש להגן עליה מפני פגיעה נוספת"

חלפו עוד כשלוש שנים עד שהצלחנו למצוא עורכי דין שמוכנים להגיש עתירה לבג"ץ בהתנדבות (פרו-בונו). עורכי הדין רון דרור ואופיר מנצ'ל ממשרד אדם בת"א התנדבו בחפץ לב למשימה הלא קלה, אך הסבירו לנו שקיימים מכשולים לא קלים בדרך שבה בחרנו.

מסיבות שונות הוגשה העתירה רק בינואר 2010. היא הופנתה לגורמים הבאים:

1. מר בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל ושר הבריאות

2. מר יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות

בג"ץ  133/10 הובא בפני השופטים: הנשיאה דורית ביניש, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט ניל הנדל. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, כתבה בין היתר בסיכום ההחלטה: 

"מקובל עלינו כי יש לבחון את הנושא מחדש ולברר אם ההסדרים המעשיים הקיימים היום, נותנים מענה הולם בשים לב למצב הקשה של המוסדות המטפלים בפגועי נפש ובהתחשב בכך שמדובר באוכלוסיה חלשה שיש להגן עליה מפני פגיעה נוספת. בנסיבות אלה שמענו מפי באת-כוח המדינה על דעת מנהל שירותי בריאות הנפש שנכח בדיון כי יש נכונות לבחון את ההסדרים מחדש, להעלותם על הכתב ולשקול לשם כך את ההיבט הבעייתי שהעלה בא-כוח העותרים. יתרה מזו, לפני קביעת ההסדר המיועד מוכנים הם ליתן לבא-כוח העותרים, או נציגות של החולים – שימוע, אם תהייה פנייה למשיבים לשם כך.

על רקע ההבנות הללו העתירה נדחית, תוך שמירת טיעוני כל אחד מהצדדים ככל שהדבר יידרש בעתיד".

ביניש. "לבחון את הנושא מחדש"

צורך השעה: פסיקה עקרונית, גורפת וחד-משמעית!

ב-28 ביוני 2011 התקיים השימוע בפני ראש שירותי בריאות הנפש. בפגישה נכחו ראש שירותי בריאות הנפש, ד"ר גד לובין וסגנו. ומטעמנו – שר הבריאות לשעבר הרב נסים דהן, שני עורכי הדין שלנו, עו"ד רון דרור ועו"ד אופיר מנצ'ל ממשרד אדם, ואנחנו.

ד"ר לובין, ראש השירות, שמע בסבלנות את עמדתנו, אך לא הביע שום נכונות לשנות את פני הדברים, ועמדתו הייתה נחרצת. בהתאם להכרעת הדין, הוא העלה את ההסדר על הכתב, ובו קבע כי המצב ייוותר על כנו (דהיינו ללא מתן זכות בחירה) וכי הפסיכיאטרים המחוזיים יקבלו הנחיה לגלות גמישות במקרה של טראומה מאשפוז קודם (הצרה היא שיש סעיף מעקר ומנטרל: בכפוף ל"תפוסת בית החולים הרלוונטי").

טענתנו היא: אנשים לפני אשפוז לא מצויים במצב נפשי מתאים כדי להיאבק על זכות הבחירה שלהם, ורק במקרים נדירים חולים יילחמו על כך. פירושו של דבר: המערכת דבקה בפתרון הקל והנוח לה; לא זה הנכון לציבור שאותו היא אמורה לשרת. 

ומה יקרה במקרה נדיר שבו בכל זאת יאזור החולה כוח ויפנה לפסיכיאטר המחוזי? כאן נידרש למקרה העכשווי שבו מטפלת עמותת בזכות:  הפסיכיאטר המחוזי מסרב להיענות לבקשתה של אישה, שלא להתאשפז במקום שבו נאנסה, בטיעון ש"אינו מתעסק בזה". מקרה זה מעיד כאלף עדים כי אין מה לסמוך על ההנחיה הנ"ל של ראש האגף לבריאות הנפש, וכי אין תחליף לפסיקה עקרונית, גורפת וחד משמעית.  

כל הדיון נסב סביב האפליה שקיימת בין החולים הפיזיים לבין החולים נפשית. לראשונים יש זכות בחירה של בית החולים, לאחרונים לאו. את האפליה הזאת צריך לתקוף כדי לעקרה מן השורש.  על רשות החוק, קרי בית המשפט העליון, לפסוק לטובת נפגעי הנפש במחלוקת זו.

מאבקנו המשפטי דומה למלחמת דוד בגָּלְיָת: שני מתמודדים נפגעי נפש, דליה וצביאל,  מול מערכת גדולה וחזקה. מה שמפיח בנו כוח הוא ההבנה שבמובן מסוים דומה מאבק זה גם למלחמת בני אור בבני חושך, והצדק לצדנו.

* אנו מבקשים למצוא עורכי דין שיסייעו לנו בהמשך המאבק.  

הפרטים המלאים (כולל קישור להכרעת בג"צ בתיק) כאן

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: