אהבת נפש מאת בילי בסרגליק

13/9/12

 דליה וירצברג-רופא, עורכת ספרי עיון הלוקה במאניה דפרסיה, הקימה ומנהלת אתר הכרויות חדש לסובלים מדיכאון, מאניה דפרסיה וסכיזופרניה. וירצברג-רופא רוצה שגם אנשים אלה ימצאו אהבה כמו שהיא ובן זוגה, שגם הוא לוקה באותה מחלה, זכו. "אני רואה בזה שליחות", היא אומרת

אתר הכרויות חדש נולד, אתר מפתיע ולא שיגרתי. האתר "נפש אל נפש" מטרתו לאפשר לנפגעי נפש הלוקים בדיכאון, מאניה דפרסיה וסכיזופרניה, להכיר ולמצוא אהבה וזוגיות. דליה וירצברג-רופא (54), תושבת רמת השרון, עורכת ספרי עיון, הלוקה במאניה דפרסיה היא המקימה והמנהלת שלו.

וירצברג-רופא נשואה זה 12 שנים לצביאל רופא, אב לארבעה ילדים מנישואים ראשונים, מנחה קבוצות בעמותת אנוש לוקה אף הוא במאניה דפרסיה. האתר עלה לאוויר לפני כשלושה שבועות. "נפש אל נפש" הוא פרי עבודה משותפת של וירצברג-רופא וצביאל רופא. "אני מתרגשת מאוד מהפרויקט הזה, וממש רואה בו שליחות", אומרת וירצברג-רופא. "הזוגיות כל כך תרמה לי באופן אישי, שאני רוצה מאוד לתת הזדמנות גם לאנשים אחרים לרקום זוגיות באמצעות האתר. אהבה היא כוח תרפויטי מופלא; היא ממש חובשת את פצעי הנפש ומזרימה כוחות".

וירצברג-רופא סיימה תואר ראשון בתורת הספרות הכללית, תעודה בעריכת לשון ותואר שני ביחידה למחקר התרבות ואת שלושת התארים סיימה בהצטיינות באוניברסיטת תל-אביב. בעבר ערכה בעיתונות: במקומון 'תל-אביב', ב'ידיעות אחרונות' וב'מעריב', ועבור הוצאות ספרים שונות. היום היא פרילנסרית. על המחלה שלה מדברת וירצברג-רופא באופן גלוי ופתוח ולא חשה שום צורך להסתירה כפי שנוהגים רבים אשר חולים בה.

"לראשונה התמוטטתי נפשית בגיל 17. בדיוק לפני בחינות הבגרות. שברתי יד והייתי מגובסת שלושה חודשים – זה כנראה היה הטריגר. אבל למעשה הסתובבתי כמו פצצת זמן מתקתקת בעקבות טרגדיה משפחתית איומה. אבי ז"ל, בני וירצברג, מחבר הספר 'מגיא ההריגה לשער הגיא', נכנס לדיכאון עמוק בעקבות כתיבת ספרו. הוא היה ניצול שואה ולחם בכל המלחמות, אבל לרוע מזלו הספר יצא לאור יחד עם כל אלבומי הניצחון של מלחמת ששת הימים, וכל התקוות שתלה בספר התנפצו. היה לו חשוב להעביר הרבה מסרים לחברה הישראלית דאז, והוא נכשל. בשיא הדיכאון הוא ירה בעצמו ומת לנגד עינינו – אמי ז"ל, אחי המוזיקאי אילן וירצברג ואני שהייתי אז בת 10.

"עברתי שני אשפוזים באברבנאל במחלקת נוער, אחר כך היו לי 15 שנה שקטות. אפילו לא לקחתי תרופות. למדתי ועבדתי. ואז באמצע שנות השלושים שלי חשבתי שאני כבר מחוסנת, ועבדתי באמת כמו משוגעת אמיתית כעורכת בעיתונות כמעט מסביב לשעון. זה הוביל למשבר נפשי נוסף, שוב חזרתי לעיתונות, ושוב התמוטטתי בגיל 40. מאז אני מאוד שומרת על עצמי, וכבר 14 שנה אני די יציבה, טפו-טפו". את צביאל רופא היא הכירה לפני כ-15 שנה, ומאז הם מנהלים זוגיות יציבה. רופא (56) לקה בנפשו בזמן שירות צבאי סדיר ביחידה קרבית.

– מדוע החלטתם להקים אתר לשידוכים?

"קודם כל האתר הזה הוא הבייבי של צביאל. יחד עם חבר הקימו לפני שנתיים אתר חובבני, מעין פיילוט. אבל היה ברור שצריך אתר משוכלל ורציני יותר. בהתחלה התכוונו לממן את זה בעצמנו, אבל בהמשך חבר טוב של צביאל וחברה קרובה שלי תרמו את הכסף, ומימנו למעשה את הקמת האתר. אבל אז צביאל נתקל בקושי. הוא יזם מעולה ויש לו רעיונות מבריקים, אבל כשמתחילים לרדת לפרטים הקטנים הוא מאבד סבלנות. ואז נכנסתי אני לתמונה, הרי כעורכת לשון יש לי חיבה גדולה לפרטים הקטנים. במשך חודשיים שיתפתי פעולה עם בונה האתר והקמנו פלטפורמה שתענה על הצרכים שלנו, ובסופו של דבר החלטתי לנהל את האתר בעצמי כי כבר הייתי מעורבת רגשית בפרויקט הזה, וגם כי אני יודעת שעולה מהשטח דרישה חזקה מאוד לשירות הזה. ההרשמה היא בחינם לגמרי, ואין לנו שום כוונה להרוויח מזה כסף. אולי רק באופן סמלי כדי לכסות עלויות של תפעול האתר והוצאות האכסון שלו".

– האם חיבור של מי שלוקה במחלת נפש עם אדם שדומה לו יכול לתרום או להפיל?

"אני חושבת שבזוגיות בין שני נפגעי נפש יש יותר יתרונות מאשר חסרונות. ההבנה העמוקה למה שעובר על הצד השני, הרגישות, הנכונות לתמוך ולחזק, היעדר השיפוטיות – כל אלה הם נכסים ללא תחליף. אצל זוגות כמונו קיים גם 'אפקט הנדנדה', כשאחד נחלש השני מתחזק ומחלץ אותו, וההפך. אני מניחה שבמקרים ששני הצדדים נופלים, זה קשה מאוד. אבל האמת היא שלא תמיד יש ברירה, כי אנשים 'בריאים' לא ששים לקשור את גורלם בזה של נפגעי נפש. הסטיגמות בחברה הן קשות מאוד. רובן נובעות, אגב, מבורות. שמעתי על לא מעט מקרים שאנשים חשו צורך להסתיר את עברם הפסיכיאטרי ונישאו לבריאים. כשהמחלה פרצה, הצד השני חש מרומה, והעניין נגמר ברבנות.

"יחס החברה הוא מחפיר ברוב המקרים. קראתי כתבה שהכותרת שלה הייתה: "בישראל עדיין מאמינים שבעיות נפשיות הן מידבקות. חמישית מהציבור לא יישבו ליד נפגע נפש באוטובוס ולא ירצו לגור בסמוך אליו". הצורך להתחבא ולהסתיר הוא נורא בעיניי. אני לא מסוגלת לחיות בשקר כזה. אבל אני מבינה את האילוצים ואת האווירה החברתית, ואני מקווה מאוד שהדברים האלה ישתנו בעתיד".

– האם כבר היו התחברויות דרך האתר?

"האתר עדיין ממש בחיתולים. הוא עלה לאוויר ב-19 באוגוסט, וכבר נרשמו 94 איש, וחלקם אפילו בשם מלא ובתמונות. בצעירותי היה לי איזה מחזר שאמר לי: 'לבד זו צרה ביחד זו מעצמה', ומנקודת הראות שלי זה מדויק. לעבור את כל מטלות היומיום ואת הצרות שמזמנים החיים הרבה יותר קל בשניים".

– גם במצב רגיל מערכת יחסים אינה עניין קל, בוודאי אצל מי שסובל מדיכאון למשל. האם זה לא קשה יותר להתחבר באהבה ולשרוד במצב כזה?

"לדעתי ככל שהמצב הנפשי בעייתי יותר, כך ההיזקקות לאהבה היא גדולה יותר, אפילו נואשת. זה שאדם כאילו מוותר ומסתגר זה נובע אולי מפגיעות רבות שחווה בתחום הרומנטי, אבל בדרך כלל לא בגלל היעדר צורך. יש כמובן גם אנשים שלא בנויים בכלל לזוגיות, ואפילו מוותרים עליה מתוך הכרה צלולה, כי הם לא מפיקים ממנה תועלת, אלא רק כאב נפשי. הרי בעולמנו יש הכול מכול וכול".

קישור לכתבה ברשת: http://www.local.co.il/ramat-hasharon/98726/article.htm

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: