"חכּיה טווילה" סיפורו של פרוטוקול

11/11/12

דיון במצוקה ובתנאי האשפוז הירודים בבתי החולים הפסיכיאטריים
בעקבות הצעה לסדר של ח"כ איתן כבל 
מתוך פרוטוקול מס' 217 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות,  9/2/2010

היו"ר ח"כ ד"ר רחל אדטו: "… אני רוצה לומר שב-‎3 שבועות האחרונים ביקרתי ב-‎3 בתי חולים. הייתי בכפר שאול, הייתי באברבנאל והייתי במזרע. יש לי ניסיון של ‎30 שנה לפחות במערכת הבריאות. ראיתי הרבה בחיים בנושא מערכת הבריאות בכלל, חולי נפש וחולים פסיכיאטריים. הטלטלה והשוק שעברתי אחרי ביקור בשלושת בתי החולים האלה הם כאלה שאני לא זוכרת הרבה חוויות כל כך קשות שהיו לי כמו שהיה לי בעת ביקורי בשלושת המקומות האלה".

ועוד היא אומרת: "כל אחד יש לו את הסיפורים שלו והשורה התחתונה היא שאנחנו עומדים בפני שוקת שבורה ואני בושה ונכלמת לעמוד ולדבר על הנושא הזה".

ח"כ איתן כבל: ההתנהלות שקוממה אותי יותר מכל זו העובדה שלחברים האלה אין לובי. אין לובי שיכול לקום ולזעוק את זעקתם. […] בסופו של עניין, טבעו של עולם שאם אתה מצליח לגבש לך כוח, לובי, קבוצת לחץ, כנראה שתצליח לשנות משהו. אם לא סופך להיזרק אל השוליים […] אני מתחנן לפניך (פונה אל סגן השר ליצמן. דליה). אני החלטתי להיות להם לפה בעניין הזה. אני מקווה ששאר חבריי חברי הכנסת יהיו לפה ויהיו שליחים שלכם, שליחי מצווה לשנות בכל כוחנו את המצב השורר כיום ולדבר על ליבו של סגן השר בראש ובראשונה שיעשה מעשה להוציא אותנו מן המיצר. תודה.

סגן השר ליצמן: "גם בביקורי בכפר שאול הזמנתי תקשורת. המטרה היא חד משמעית – לזעזע את המערכת. רבותיי ‎10 שנים בית החולים נמצא במצב של תנאים תת אנושיים. מישהו אחראי על זה. אני אומר לכם אסור לאשפז אנשים במקומות האלו. ואת התמקדת דווקא בבית חולים ‎X או ‎Y, יש לי עוד כמה ברשימה. לא פחות גרועים. רק מה? פחות מודעים אליהם. אני מתכוון להיות פה לכולם.

יתרה מזאת, אתמול קיימתי דיון אצלי. יכול להיות בכלל שיום אחד אני אסגור בית חולים. אני לא מהסס לעשות את זה. דיברנו על זה. אנחנו נחפש פתרון. […] (לא יהסס? יסגור? ימצא פתרון? אשרי מי שהאמין.) המנכ"ל (דאז – ד"ר איתן חי עם. דליה) ביקר באברבנאל. אחרי שהוא חזר מאברבנאל הוא אמר לי, יומיים לא אכלתי, לא שתיתי ולא ישנתי. אם אני לא אישן אחרי כל ביקור פתע לא יהיו לילות לישון. אני אומר, יש בתי חולים שהמצב בהם הוא תת אנושי. ולא משנה שהוא בית חולים אם הוא פסיכי או נורמאלי, אסור לבן אדם לשהות בתנאים כאלה.

הייתי יכול לסגור. יכול להיות שהייתי סוגר כבר מקומות. אני שוקל את זה ברצינות. אבל מה? אני רוצה לבקר עדיין בכמה מקומות בתקופה הקרובה. אני אשמח אפילו לבוא לוועדה לעדכן אתכם מה שראיתי ומה שחוויתי.

בסיום הסיורים: "בעקבות מס' ביקורות שערכו סגן שר הבריאות ובכירי משרדו בכמה מוסדות לחולי נפש, אמר היום ליצמן כי 'בתי החולים לא מתאימים אפילו למגורים של בעלי חיים'" (Ynet)

מנכ"ל משרד הבריאות דאז ד"ר איתן חי עם: "… אני עולה למחלקת מבוגרים שיש שם תאי רחצה. גודל התא, יהודה תקן אותי, זה מטר וחצי על מטר. אי אפשר להוריד את הבגדים. אתה צריך להתפשט במסדרון. זאת אומרת אנחנו לוקחים את האנשים ואומרים להם: תתפשטו במסדרון בשביל להיכנס למקלחת. אני לא רוצה להגיד את האסוציאציה שזה מביא, אסור להגיד את זה, אני בחיים לא השתמשתי בזה, אבל זו האסוציאציה שעברה בראש של תקופות שחורות בחיים של העם הזה. ואני יודע שאסור להגיד את זה. ואז אתה שואל את עצמך את השאלה, עכשיו כרופא אני מדבר. נגיד מגיע נער בהתקף פסיכוטי. בשביל שיצא מההתקף, אין צ'אנס שהוא יצא ממנו במקום כזה. הדרך היחידה, יגידו גם הפסיכיאטרים, שהוא ישמור על עצמו, שיישאר בהתקף. מה? הוא מתחיל לעבור לכיוון הנורמאלי, הוא ישר צריך לברוח להיות פסיכוטי כי אחרת הוא ישתגע שמה. […]

אמרתי לעצמי, חבל שלא הייתה רעידת אדמה באברבנאל. היינו מתגייסים, בונים את הכול. בונים בית חולים חדש. וכך המצב בכל בתי החולים. ומה מפחיד אותי? אני מפחד שאנחנו עכשיו בתקופה של ונטילציה חברתית. כל אחד יספר את הכאב שלו. בעוד שבועיים נשכח את זה. אז אני אומר אני מבטיח שאני לא שוכח את זה. נשבע שאני לא שוכח את זה. רמז סגן השר, יכול להיות שהוא יכעס עלי, על פי חוק אני אחראי אל תפעול בתי החולים האלה. אם צריך לסגור אותם, בואו נזעזע את המדינה, נסגור את כל בתי החולים. מה תעשה המדינה? תגידו, מה? השתגע המנכ"ל?"

איתן כבל לנציג האוצר: "לפעמים אומרים בתימנית: חכייה טווילה. מה זה? זה לחפור בעברית. מילים ומילים ומילים. אני לא אומר את זה בהתרסה. אני כבר כאן כמה שנים טובות. בתשובה שלך, יש תשובות שגם אם הן כאלה מסביב אתה יודע שבסוף תהיה התשועה. אני עדיין רוצה לשמוע ממך באופן יותר חד".

איתן כבל מנסה לחלץ מנציג האוצר התחייבויות מפורשות, אבל האחרון מגלגל את הדברים לעבר בעיות סטטוטוריות של הרשויות המקומיות – בקיצור, מדינת חלם בהתגלמותה. בעצם – שילוב של חלם וסדום.

דב חנין (פונה ליו"ר רחל אדטו): "… אני באמת רוצה להביע בצורה חד משמעית את הרצון שלי והנכונות שלי לתמוך במאבק שלך ושלכם לחולל שינוי דרמטי בתחום הזה. ככל שאני לומד יותר אני מגיע למסקנה שזו כנראה הבעיה הקשה ביותר שלנו במערכת הבריאות שיש לה הרבה בעיות. אני לא מסתיר שיש גם בעיות נוספות. אבל מה שקורה בתחום בריאות הנפש זה פשוט חורג מעבר לדמיון הכי נורא והכי קשה. כאשר בעצם מוסדות שבהם אנשים מאושפזים בפועל גורמים להחמרת מצבם כי זה מה שקורה שם אנחנו נמצאים במערכת שאיננה נותנת את התשובות שאנחנו כחברה חייבים לתת.

יש בפנינו נייר מקיף מרשים כתמיד שכתבה גברת שלי לוי ממרכז המחקר והמידע. הנתונים הם רבים ומתחרים אחד בשני בקושי שלהם. המצב הוא גם של התדרדרות המבנים, גם הצטמצמות במספר המיטות, גם הצטמצמות בסגל המטפל […] המדינה לא משקיעה את מה שצריך גם בחלק השיקומי של נכי הנפש בקהילה. […] אני רוצה להזהיר מפני כל הניסיונות לכרוך את הטיפול בבעיות הבוערות של מערכת בריאותה הנפש עם שאלת הרפורמה. […] להחזיק את חולי הנפש בני ערובה זה כל-כך לא מוסרי, זה כל כך מזעזע, זה כל כך נורא. איך מישהו יכול להצדיק כזאת התייחסות? […] השערורייה הזאת פשוט לא יכולה עוד להימשך. תודה רבה."

זאב קפלן: "אני גם יו"ר האיגוד הפסיכיאטרי וגם מנהל המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. אני מלווה את הדיונים האלה מספר פעמים בכל מיני תפקידים, חלקם כנציג משרד הבריאות. ראש שירותי בריאות הנפש בהרכבים מתחלפים של הוועדה החשובה הזאת. אני פשוט מודאג מזה שאתם מופתעים. זאת אומרת זו פעם חמישית או שישית שאני בוועדה כשעולה על סדר היום מצבם החמור של חולי הנפש בישראל. המשפטים כגון: "החצר האחורית", "מצב בלתי אפשרי", "סגירת בתי חולים", "החוליה החלשה בחברה", "בושה לחברה הישראלית", זה דברים ששמענו פה הרבה מאוד פעמים.

הפתרון הוא מאוד פשוט ולא צריך בשביל זה לובי או לוביסטים ולא צריך לצעוק ולא צריך התאבדויות ולא צריך כלום, צריך דבר אחד: ‎700 מיליון שקל. זה מה שצריך. ‎700 מיליון שקל בשביל לפתור את הבעיה של התשתיות של בריאות הנפש זה לא הרבה כסף למדינה. אני מבקש התחייבות מחברי הכנסת בוועדה כאן שכל מה שהם עושים עכשיו זה הם עוזרים לנו להשיג מהר, מחר, היום בצהריים, את ‎700 מיליון השקל האלה להתחיל את השינוי במערכת בריאות הנפש. כל שאר הדברים, מצב החולים ולסגור וחלופות זה פשוט לא אינסטרומנטאלי. ‎700 מיליון שקל אפשר להשיג בישיבה אחת בוועדת הכספים. אנחנו לא רוצים שתרחמו עלינו, אנחנו לא רוצים שתופתעו. זה גם מוזר שאתם מופתעים. ‎15 שנה אנחנו מדברים על זה. ובתקשורת. ומצלמות נסתרות. ראיונות עם חולים, כתבות בעיתונים. איך אתם מופתעים?

על פניו, אלו דברים נוקבים וראויים של פרופ' זאב קפלן. אבל כשאת מדווחת לאחות פסיכיאטרית על הטרדה מינית חמורה, והיא אפילו לא מרימה את עיניה ממחברת הרפורט – זה לא עניין של כסף. וכשאחים מכים חולה בסדיסטיות  זה לא עניין של כסף, וכשהצוות מאיץ בחולים לרדת לארוחת צהריים כאילו הם דופקים בעדר בהמות – גם זה לא עניין של כסף. אלה האכזריות והעריצות במכלאות הנפש. תנו חופש לבחור את המוסד, כלשאר החולים, שלבו מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים.

לזאב קפלן עונה יהודה רון – סמנכ"ל בכיר, ראש מינהל תכנון ובינוי במשרד הבריאות

"… תקציבי הפיתוח של משרד הבריאות הם בדיחה אחת גדולה. התקציב הבסיסי של משרד הבריאות הוא ‎100 מיליון שקל. אתה צריך לתת פתרון לכולם. אנחנו בונים מיון בנהריה. הפרויקט הזה עולה מאה מיליון. אתה יכול לעשות פרויקט אחד בשנה. למערכת הבריאות יש צרכים בהיקף של מיליארדים. מה שאמר משה (נציג האוצר. דליה), אגב לא היתה שום התחייבות כתובה, כל מה שנאמר, הם אמרו אנחנו רוצים שתורידו כוח אדם. זה התנאי. מה אנחנו מרוויחים מזה שאתם מעבירים מפה לשם? להיפך אנחנו צריכים עוד לממן את ההעברה הזאת. הסיבה השלישית אם כן היא שחסרים תקציבים. וברור שאם לא יהיה תקציב ראוי אז הנושא הזה לא ייפתר. הערה אחרונה, ‎700 מיליון לא כוללים העתקה. אם נצטרך להעביר את מזרע למקום אחר או את באר יעקב למקום אחר צריך להוסיף לזה חצי מיליארד".

היו"ר רחל אדטו: "מצד אחד, מצד שני אתה לוקח את השטחים האלה שגם הם שווי כסף".

יהודה רון: "אבל הם לא מממנים את זה. בית חולים חדש היום לממן להקמה בלי התשתיות מסביב אלא רק הבנייה עצמה זה משהו בסדר גודל של ‎60 מיליון דולר."

מרנינה שוורץ,  יו"ר ועד הרופאים באברבנאל: "באמת ב-‎2003 היתה החלטת ממשלה לסגור את בית חולים אברבנאל אחרי שניסו לסגור שני בתי חולים קודם ולא הצליחו. פנינו לבג"ץ ובג"ץ ביקש לדחות את ההחלטה ונקבע שמשרד הבריאות ידון על זה ב-‎2009. לא היו דיונים ב-‎2009 ובסוף ‎2009 הגיעה רופאת המחוז, התרשמה שהתשתיות לא ראויות למגורי אדם. כמה מפתיע כי משרד הבריאות ידע שהתשתיות לא ראויות כי יש תוכנית אב לבינוי. אז ביד אחת יש לנו תוכנית אב לבינוי שלא יוצאת לפועל, ביד שנייה יש המלצה לאי חידוש רישוי".

פרופ' אלי שמיר, יו"ר עוצמה פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש: "… כשרצו לסגור ב-‎2003 את אברבנאל היו שתי מחלקות פנויות בוולפסון. התנגדות הרופאים בוולפסון ששייך למשרד הבריאות לא אפשרה להעביר לשם מחלקה פסיכיאטרית. משרד הבריאות לא יכול לאכוף את רצונו על הרופאים בבתי החולים. […] חלק מה-‎700 מיליון שאתם תקציבו צריך גם להעביר מחלקות לבתי חולים כלליים ואז חולים לא יצטרכו לשהות בבתי חולים לחולי נפש אלא ישהו בבתי חולים כלליים כפי שזה קיים כיום במדינות אירופה. […] סגן השר עזב את הדיון. הוא בא ממגזר חרדי שבו יש רגישות רבה ותמיכה ויחס רחום לתחלואות ונכויות. אבל זה נעצר כאשר מגיעים לבריאות הנפש. תחלואת הנפש יש לה יחס של העלמה, הסתרה, פחד משתק. הדבר הזה פוגע בכולנו.

היו"ר רחל אדטו מסכמת את הישיבה: "הוועדה קובעת בצער כי בריאות הנפש היא החצר האחורית המוזנחת של מערכת הבריאות בישראל. הוועדה קוראת למשרד הבריאות להעמיד את נושא בריאות הנפש בסדר עדיפות גבוה של המשרד ולהבטיח רמת שירות בריאות הולמת ומספקת לאוכלוסייה שמטבעה מתקשה לתבוע את זכויותיה. הוועדה רשמה של הודעתו של סגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן שהנושא נמצא במקום גבוה בסדר היום של משרד הבריאות. […] הוועדה קוראת למשרד האוצר לתקצב בצורה ראויה את מערכת בריאות הנפש בישראל. […] הוועדה מבקרת בחריפות את תנאי האשפוז הירודים של המוסדות לבריאות הנפש בכלל ובעיקר במרכזים הרפואיים כפר שאול, איתנים, אברבנאל בת ים, ומזרע בצפון".

חלפו  מאז קרוב לשלוש שנים – ודבר לא השתנה.

מודעות פרסומת

2 responses to “"חכּיה טווילה" סיפורו של פרוטוקול

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: