עוול התקשורת

3/1/13

לכב' מועצת העיתונות ולכבוד השופטת בדימוס גב' דליה דורנר,

 פנייתנו נוגעת לאזכור קבוע בתקשורת של "הרקע הפסיכיאטרי" של מי שנחשד בפלילים.

האזכור הנ"ל בסמוך למעצר החשוד הוא בלתי מוסרי ואסור לפרסמו.

נביא להלן תקנה מנושא אחר:

סעיף 14 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות – שכותרתו “אפליה וגזענות” – אוסר לאזכר את שיוכו של עבריין או חשוד למגזר כלשהו, אלא אם יש לשיוך האמור קשר מובהק וברור לעבריינותו. כך למשל אם חרדי מגדף או יורק על נערה בגלל לבושה שנראה בלתי צנוע, אין מנוס מלציין בדיווח את “חרדיותו”, משום שיש לה קשר ענייני למעשהו. אך אם אותו הדיווח הוא על כך ש”חרדי גנב ממרכול”, אזכור כזה הוא עבירה אתית חמורה.

כאשר אדם כלשהו חשוד במעשה פשע מסוים מזדרזת התקשורת לפרסם בנשימה אחת עם סיפור המעשה גם שהוא "מעורער בנפשו" או "בעל עבר פסיכיאטרי"; לעתים קרובות בסופו של דבר הוא נמצא שפוי בעת המעשה וכשיר לעמוד לדין. דהיינו, הפשע לא בוצע עקב מחלתו (שלא לדבר על מקרים שבהם החשודים מזוכים מאשמה).

 כלומר, אם בית המשפט לא מצא קשר בין מעשיו של החשוד לבין היותו "מעורער בנפשו" או "בעל עבר פסיכיאטרי", באיזו זכות מוסרית פרסם זאת העיתונאי כחצי שעה לאחר המקרה ושבועות רבים לפני קביעת השופט? באיזו זכות קבע העיתונאי שיש קשר ברור בין היותו של החשוד קשור לענייני חולי הנפש לבין הפשע שביצע? האם רק נפגעי נפש מבצעים פשעים? האם כל הפשעים שמבצעים פגועי נפש נובעים בבירור מהחלק החולה שבנפשם? האם אין הם עלולים לפשוע מתוך מניעים אחרים כשאר הפושעים שאינם חולים?

דהיינו, תדירות נקבע שפשעו של אדם אינו קשור לבעיותיו הנפשיות, והנאשם אף מקבל עונש כאחד האדם, אך ההכפשה קבל עם ועדה של ציבור שלם כבר נעשתה ואין להשיבה!

 יתרה מזאת, רווח בציבור בלבול רב בין מחלת נפש להפרעת אישיות אנטיסוציאלית (פסיכופתית). ציטוט מכתבה שפורסמה לאחרונה ב-YNET בנוגע להפרעת אישיות אנטי סוציאלית:

 "למעשה, ברוב המקרים מדובר באנשים שההפרעה אינה ניכרת עליהם כלל והם אינם מוכרים לרשויות בריאות הנפש," מאפיין פרופ' זמישלני. "אפשר למצוא אותם בכל מקום: במשרות הבכירות, בעמדות מפתח בעולם הבנקאות והמשק, בשדרת הפיקוד העליונה של הצבא, בבתי חולים, באקדמיה, בפוליטיקה ובבתי משפט."

עוד אומר פרופ' זמישלני בכתבה הנ"ל: "מעניין לציין שכ-75% מכלל דרי בתי הכלא מוגדרים פסיכופתים."

חולי נפש (חולי סכיזופרניה לסוגיה, דיכאון ומאניה דפרסיה) אינם פסיכופתים. אמנם יש שפסיכופתים הם גם חולי נפש, אבל הם המיעוט שבמיעוט.

 דוגמאות אחדות על קצה המזלג:

 אלי פימשטיין, רוצח בתו הודיה קדם, לא היה חולה נפש.

רוני רון ומארי-שרלוט רנו-פיזם, סבה ואמה של הילדה רוז פיזם, לא היו חולי נפש.

קצין המשטרה מייקל פישר שרצח את אשתו ושני ילדיו והתאבד, לא היה חולה נפש.

"האם המרעיבה" (החרדית) לא הייתה חולת נפש (אבל כנראה מופרעת, שוב שימו לב להבדל).

"אמא טאליבן" הייתה קנאית דתית אבל לא חולת נפש.

אסף גולדרינג שרצח את בתו (ומאוחר יותר התאבד) לא היה חולה נפש.

דמיאן קרליק שרצח את ששת בני משפחת אושרנקו לא היה חולה נפש.

איתי בן דרור שרצח את שלושת ילדיו היה בעל עבר פסיכיאטרי, אך לפי הערכה פסיכיאטרית נמצא שפוי וכשיר לעמוד לדין. הוא הורשע ונגזרו עליו שלושה מאסרי עולם מצטברים.

מיכל אלוני שחנקה למוות את שתי בנותיה הייתה בעלת עבר פסיכיאטרי אך לפי הערכה פסיכיאטרית נמצאה שפויה וכשירה לעמוד לדין.

ודוגמה אחת מהעולם: אנדרס בריוויק הנורווגי, שרצח 77 בני אדם ביולי 2011, נמצא שפוי בעת המעשה ונידון ל-21 שנות מאסר, העונש המקסימלי בנורווגיה.

אמנם יש גם מעט מאוד מקרים שבהם פשע מתרחש בעת התקף פסיכוטי, אבל זאת אפשר לקבוע רק לאחר אבחון רפואי מוסמך ורשמי, וודאי לא בזמן הפרסום הראשוני.

אנו מבקשים להוסיף לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות סעיף האוסר על אזכור מצבו הנפשי של החשוד, עד שזה יתברר לאשורו, כדבר דבור על אופניו.

בברכה,

דליה וירצברג-רופא וצביאל רופא – מייסד תנועת מתמודדי הנפש בישראל

צביאל רופא התראיין בנושא זה לערוץ 2 בטלוויזיה:

http://www.youtube.com/watch?v=6PYWBYXY-wo

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: