המלצות בעקבות אלימות כלפי מאושפזים

10176226_374912606006323_9039469465037778651_n

ב-24 בדצמבר 2013 כינסה הח"כ פנינה תמנו-שטה דיון דחוף בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת שכותרתו: "תלונות על אלימות והזנחה כלפי חוסים במוסדות פסיכיאטריים שלרוב אינן מגיעות להכרעה בבתי-המשפט, וזאת מבלי שישנו הסבר מניח את הדעת".

שימו לב לסדרת העובדות המדהימות הבאות:

1) בידי משרד הבריאות ובידי גורמי האכיפה בישראל אין נתונים על היקף האלימות כלפי מאושפזים במוסדות בריאות הנפש.

2) מהפרקליטות נמסר כי אי-אפשר לבדוק במערכת הממוחשבת באילו מהתיקים שנפתחו בפרקליטות בגין עבירות אלו היה קורבן העבירה אדם המאושפז בבית-חולים לבריאות הנפש.

3) מאותה סיבה אין אפשרות לקבל מהנהלת בתי-המשפט נתונים על הכרעות הדין וגזרי-הדין בתיקי אלימות ופגיעה מינית כלפי מאושפזים בבתי-חולים לבריאות הנפש.

4) לעמותות "אנוש", "בזכות" ו"עוצמה" אין נתונים על מעשי אלימות כלפי מאושפזים בבתי-חולים לבריאות הנפש.

 לדברי עמותת "בזכות", כמה תלונות הגיעו לעמותה בנושא זה לאחר שהוגשו קודם לכן למשטרה וזו סגרה את התיק, על-פי רוב מחוסר ראיות. לדבריה, כאשר אדם שהיה מאושפז מגיש תלונה במשטרה על שימוש באמצעי הגבלה שהופעל כלפיו שלא בצדק, ואילו המטפל מצדיק את המעשה כשימוש לגיטימי באמצעי, התיק ייסגר בשלב ראשוני זה, שכן קשה לקבל את עמדת המתלונן, שהיה שרוי במצב נפשי קשה (אין חדש תחת השמש; עיינו בכתבה מ-2002 חולי נפש חוששים להתלונן: טענותינו "מטויחות") לפי עמדת העמותה, מן הראוי שהמשטרה תערוך חקירה מעמיקה יותר במקרים אלו.

בעקבות פרשת האלימות וההתעללות במוסד נווה יעקב מינה ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות צוות לתחקור האירוע ובראשו ד"ר ישי אוסטפלד, עוזר רפואי לראש מינהל רפואה במשרד הבריאות. הצוות הצביע בדוח שהוגש ביולי 2013 על מגוון רחב של נושאים הראויים לתיקון.

10 המלצות:

1)     סגירת המחלקות הסגורות בבתי-החולים הפרטיים

2)     שינוי הטיפול בתחלואת נפש כפולה

3)   מניעת מעשי אלימות נגד חוסים במערך בריאות הנפש

4)     שיפור מערך הבקרה

5)     חידוד והבהרה של סמכויות האכיפה של משרד הבריאות

6)   תוספת כלי אכיפה למשרד הבריאות

7)     קביעת נוהל למכרזים

8)     הסדרת המבנה ההיררכי בין המחוזות למטה הראשי של משרד הבריאות

9)     מערכת הקשרים עם ארגונים חברתיים

10) המלצות נוספות

אביא את פירוט סעיפים 3 ו-6

מניעת מעשי אלימות נגד חוסים במערך בריאות הנפש

 לדברי צוות התחקיר, לתנאי המגורים בבתי-החולים והצפיפות בהם ולרמת המטפלים יש השפעה ישירה על אווירת האלימות במוסד, ולכן הצוות המליץ כדלקמן:

1. קביעת תקנים בתחומים אלו:

א. צפיפות המגורים

ב. העסקת עובדים והכשרתם (בעיקר של כוח העזר)

ג. הדרכת מטפלים להתמודדות נכונה עם קשיים ועם אלימות

2. הקפדה על קיום ועדות למניעת אלימות ותקיפה מינית בכל מסגרת רפואית

3. התייחסות לתחום האלימות בבקרות

4. הסדרת השימוש במצלמות תיעוד שיאפשרו תחקור תלונות לאחר מעשה.

תוספת כלי אכיפה למשרד הבריאות

גורמים שצוות התחקיר ראיין טענו שאמצעי האכיפה העומדים לרשות משרד הבריאות לצורך טיפול בליקויים במוסדות אשפוז בריאות הנפש דלים, מאחר שיש שני אמצעי אכיפה בלבד: צמצום הפניית חולים למוסד, ובכך פגיעה בהכנסתו, או הוראה על סגירתו.

לפי צוות התחקיר, אפשר לבסס על את התשלום למוסדות האשפוז לבריאות הנפש על עמידה בכללים ועל דרגות איכות. שיטת תשלום דיפרנציאלית תהיה תמריץ לשיפור. כמו כן יש ליצור בחוזה ההתקשרות כלי של סנקציות שיוטלו ככל שתהיה חריגה מהכללים. הצוות המליץ לפתח אמצעי אכיפה נוספים.

עד כאן החומר מסוכם מתוך  דוח על אלימות כלפי מאושפזים – מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 23 בדצמבר 2013

 ומדוע ההמלצות, הטובות ברובן, אינן ממלאות את לבנו באושר?

ראשית, משום שבמשך 65 שנה אנשים סבלו, עונו ומתו במוסדות אלה לפני שנזכרו להמליץ על כל אלה. שנית, מי יערוב לכך שהמלצות יפות ורבות אלה אכן ייושמו, בעיקר לאור העובדה שהמלצות החכמות והטובות מהעבר (ע"ע דוח ועדת שרשבסקי מלפני יותר מ-20 שנה) לא יושמו עד היום? שלישית, למה לשכלל עוד ועוד את אמצעי האכיפה בידי החתול ששומר על השמנת? הרי ברור כשמש שהפיקוח והבקרה על המוסדות האלה צריך להיות בידי גוף חיצוני ולא להישאר בידי משרד הבריאות. התשובה לכל השאלות האלה היא פשוטה: מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים הממשלתיים לא יאפשרו כל שינוי, וודאי לא כזה שיפגע בהכנסתו של בית חולים ממשלתי או יוביל לסגירתו. להלן הסבר ורקע:

 פרופ' אורי אבירם כותב (מתוך עבודת הדוקטורט של דליה גיא: "חקר תהליך תכנון הרפורמה בבריאות הנפש בישראל והניסיונות ליישומה, 1995–1998", 2004):

 "קבוצה אחת המתבלטת בתוך החלוקות השונות בעמדותיה המגובשות ובכוח הרב ובהשפעתה על מוקדי קבלת ההחלטות הייתה מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים. טיאנו, בעצמו מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, אמר כי 'המצב כיום במדינת ישראל הוא שכל המשאבים, הכוחות האקדמיים, כוחות ההוראה, מעצבי ההחלטות וקובעי המדיניות – יושבים בבתי החולים, אשר רכשו עוצמות חסרות פרופורציה ביחס למקום שבתי חולים אמורים לתפוס במערכת בריאות הנפש בכל מדינה מתוקנת'". (עמ' 216)

פרופ' אלי שמיר, העומד בראש עמותת עוצמה (פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש), ניסח בריאיון לצורך המחקר הנ"ל את הבעייתיות שבמצב בצורה פחות מעודנת: "מי קובע מבחינה מקצועית את מסלול הקידום המינהלי בבתי החולים? מנהלי בתי החולים. אז מי שיילך נגדם לא יקודם… מנהלי בתי החולים שולטים על משרד הבריאות. מעמד האחראי מאוד חלש (הכוונה לראש אגף ברה"נ במשרד הבריאות; דליה) השיטה בנויה להיות מושפעת מלחצים אישיים וסקטוריאליים" (עמ' 99–100)

שתי הפסקאות האחרונות מדגימות כיצד משרד הבריאות מקיים הלכה למעשה את המדיניות שמתווים מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים.

ראשי אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות לדורותיהם עוברים בסיום כהונתם לנהל בית חולים פסיכיאטרי. מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים הם הבוחרים בהם. ולכן ראשי האגף לא יחוללו רפורמות במהלך כהונתם במשרד הבריאות, כדי לא לחבל בעתידם המקצועי.

האלימות וההתעללויות יימשכו כל עוד לא תהיה לנו זכות בחירה בבית החולים, כל עוד מכסת המאושפזים מובטחת גם לבית החולים הכי ידוע לשמצה. אם תהיה זכות בחירה במוסד, כפי שמתאפשר ברפואת הגוף, בתי חולים קשים יתרוקנו, הכנסתם תיפגע – והם ייאלצו להשתפר באופן דרמטי.

אנא חתמו על העצומה:  http://www.atzuma.co.il/zchut

מודעות פרסומת

2 responses to “המלצות בעקבות אלימות כלפי מאושפזים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: