פיקוח חיצוני על מערך הטיפול

gerdeaan4mmmykjmmr7p

10 ביולי, 2016

עבור: מנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור

שלום רב למנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור

במערך בריאות הנפש בישראל מתרחשות על בסיס יומיומי הפרות בוטות של זכויות האדם, וזאת בניגוד לחוקי המדינה ולאמנות בינלאומיות שמדינת ישראל חתומה עליהן. לאורך השנים נחשפו שערוריות מסמרות שיער, כל פעם במוסד אחר. לאחרונה נחשפו פרשיות מזעזעות של קשירה בארבע גפיים לאורך שבועות ארוכים ובידוד בתנאים תת-אנושיים שנמשך חודשים ואף שנים ארוכות. גם דו"ח בזכות שנערך לאחר מחקר מעמיק, וכולל גם עשרות עדויות ממקור ראשון של מטופלים – מלמד על המצב הקשה השורר בתחום זה.

משרד הבריאות נמצא, מאז הקמתו, בניגוד אינטרסים ביחס לבתי החולים הפסיכיאטריים: הוא המיניסטריון, הוא הרגולטור, הוא ספק השירותים, הוא המעביד, הוא המתמחר והוא המפקח. שמו הטוב של משרד הבריאות תלוי לא מעט בהסתרת החריגות מהחוק והעבירות עליו, הנעשות בבתי החולים הפסיכיאטריים.

במובהק, שתי הסיבות העיקריות למצב המזעזע שאליו הגיע מערך בריאות הנפש הן היעדר מוחלט של שקיפות המערכת, המונע אכיפה של חקיקה קיימת, והיעדר חקיקה המגנה על זכויות המטופלים במוסדות הפסיכיאטריים. לפיכך, פיקוח חיצוני על מוסדות אלה הוא קריטי לצורך שמירת זכויותיהם האלמנטריות של אנשים עם מוגבלויות.

כאשר אדם שהיה מאושפז מגיש תלונה במשטרה על עבירה שנעשתה כלפיו, והמטפלים מצדיקים את המעשה או מתנערים ממנו — התיק ייסגר בשלב ראשוני זה.  קל להתעלם מעדות המתלוננים גם כאשר התלונה מוצדקת, וזאת בעטיה של הסטיגמה הרווחת שעל פיה פגועי נפש אינם אמינים. יודגש כי אין מדובר באזרחים שנמצאו כלא כשירים משפטית.

מהיבטים רבים ומשמעותיים, המאושפזים מפסיקים להיות אזרחים בעלי זכויות אדם מיד בחצותם את מפתן דלת המוסד הפסיכיאטרי. הציבור ברובו אדיש לגורלם, והמשטרה — שתפקידה להגן גם עליהם — אינה עורכת חקירות מעמיקות, שוללת על הסף את עדות הנפגעים, וסוגרת לרוב את תיקי התלונות בשל חוסר ראיות בטענה לחוסר עניין לציבור.

צו השעה הוא החלת פיקוח חיצוני על המוסדות האלה של משרד הבריאות ושל משרד הרווחה. הפיקוח יופעל על ידי נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות, הכפופה למשרד המשפטים, אשר הביעה את נכונותה למלא תפקיד זה. השגת מטרות אלה תביא למהפך בשמירה על הזכויות של האנשים חסרי הישע ביותר בחברה הישראלית.

להלן, ציטוט מתוך נייר העמדה של "בזכות" בעניין זה:

"בסעיף 15 היא (הכוונה לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות שנחתמה ב-2007 ואושררה על ידי מדינת ישראל בספטמבר 2012; דליה וצביאל) מתייחסת במישרין לזכות להיות חופשיים מעינויים, ומיחס אכזרי, לא אנושי או משפיל ומעונש, וקובעת כי על המדינות מוטלת חובה אקטיבית לנקוט בכל האמצעים החוקיים, המנהליים והמשפטיים בכדי למנוע מאנשים עם מוגבלות, כשאר החברה, להיות נתונים ליחס כזה. […] האמנה קובעת במפורש בסעיף 16.3 שבכדי למנוע מקרים של ניצול מכל סוג שהוא, על המדינות החברות להבטיח שכל המתקנים והתוכניות אשר מעניקים שירותים לאנשים עם מוגבלות מפוקחים באופן אפקטיבי על ידי גופים חיצוניים בעלי סמכויות. סעיף 4.16 של האמנה קובע שעל המדינות להתקין חוקים ומדיניות אפקטיביים בכדי להבטיח שמקרים של ניצול, אלימות והתעללות באנשים עם מוגבלות יזוהו, ייחקרו ובמקרי הצורך גם יינקטו צעדים משפטיים כנגד החשודים בביצועם".

אנו מבקשים את תמיכתך הבלתי מסויגת במהלך זה שהוא צו השעה. אנא פעלי בנחישות לקידום הצעת החוק של חה"כ אילן גילאון בנושא זה.

בכבוד רב,

דליה וירצברג-רופא וצביאל רופא

מל"מ – מתמודדים למען מתמודדים

לוגו מלמ

 

 

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: