התקבלתי ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב

לא אלמן ישראל. נחלצת מצרה בתעצומה.

חשבתי לעצמי:

1. איך אתפרנס?

2. איך אממש את אהבתי העזה ללימודים בלי זמן פנוי להתמסר למחקר?

3. איך לא אהיה שרויה בבדידות?

פעמיים ניסיתי להתקבל ללימודי משפטים בתל-אביב:

בתחילת המסלול בשנות ה-20 שלי. הייתי ברשימת המתנה עד שבועיים לפני הלימודים… ולא.

בגיל 48 (לפני התואר השני!) נרשמתי לקורס של יואל גבע… ולא.

אז פעם שלישית – גלידה.

מימוש חלום ילדות מאז "אובג'קשן, יור הונר" בסדרה "הסנגורים".

חבר'ה, סיבה למסיבה!

THE DEFENDERS

מוטקה, אל תחמיץ מאמר מעניין מאלכסון:

https://alaxon.co.il/article/בממלכת-החולים/

של הכותבת המבריקה נעמה כרמי. הנה כמה טעימות:

"מה שבאמת דורש טיפול נמרץ במערכת הרפואית הוא היחס הלא ראוי לחולים. הפגיעה בזכויותיהם, הפרת האתיקה הרפואית והחוק, ההתנהגות הלא מקצועית של רופאים. כי להיות רופא זה לא רק לאחוז בסכין המנתח. זה גם להתייחס לחולה כאדם (אגב, מדובר במערכת הרפואה הכללית… ידוע לך היטב מה קורה ביקום המקביל של בריאות הנפש; דליה)"

"השאלה איך נהפכנו לחברה כל כך אדישה וקהה לסבל בכלל, והצמחנו מערכת רפואית כל כך חסרת חמלה בפרט – צריכה להישאל. אך הרבה יותר חשוב, יש לשאול איך אפשר להחזיר אליהן את החמלה ואת האנושיות. והמפתח לתשובה, בעיני הוא הידיעה שכל אחד מאיתנו יכול להיהפך בכל רגע לחולה, תלוי ונזקק, סובל וכואב. זה אינו מפתח קסם שפותח את הדלת לאולם שבו נמצאות החמלה והאנושיות על מדף, מוכנות לשימוש. אבל ההבנה העמוקה כי השבירות היא המצב האנושי הבסיסי היא המפתח לדרך שבה נגשש ונסלול את דרכנו חזרה. אל האנושיות והחמלה."

"גם חולות אסרטיביות ומודעות לזכויותיהן מתקשות לעמוד עליהן ב-setting הזה. הדבר נכון ככל שהמצב קשה יותר; כשאת במיטה, לבושה פיג'מה (מחוקת זהות), כאובה ומפוחדת. אבל גם כשאת רק נכנסת לממלכה הזאת, על רגלייך ובבגדייך, אך כבר בסטטוס של "חולה", הרי אפילו כשאת תופשת בזמן אמת שמה שנעשה לך אינו מקובל ברמה האנושית, או חורג מהאתיקה הרפואית ומפר את חוק זכויות החולה – לא תמיד עומד לך הכוח להגיב באותו רגע. להחזיר דברים לסדרם; ואותך למעמד של בת אדם, עם זהות, היסטוריה וחיים בריאים שעשית בהם משהו, שיש לך זכויות שצריכות להישמר ואת ראויה ליחס אנושי ומכבד."

מוטקה, לדעתי יותר מכל חידוש טכנולוגי, זה הבסיס שעליו יש להילחם! היא צודקת.

שלך,

דליה


שלום מוטקה,

על דבריך אומר: חובתנו להשתדל. לא בהכרח להצליח.

מתברר שבלתי אפשרי להשתחרר מתחושת השליחות, לצערנו או לשמחתנו.

שלך,

דליה

נ"ב: היום קיבלתי את ספרך "מר בריאות" בדואר. תודה גם על ההקדשה היפה.


4 תגובות בנושא “התקבלתי ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.