להתמודד עם משבר פסיכוטי מחוץ למחלקה הסגורה
ייתכן כי הפתרון לכשלים במערך האשפוז הפסיכיאטרי בישראל טמון באלטרנטיבות הומניות יותר, כגון בית סוטריה שנפתח החודש
19.09.2016 "הארץ" – מדור הבריאות בעריכת רונה מור
מאת דניאל לואיס
חשיפת פרשות במערך האשפוז הפסיכיאטרי בישראל — כמו המידע על קשירות מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים שפורסם לאחרונה בתקשורת — שופכת אור על הכשלים שמתקיימים בו ומעוררת זעקה מצד מתמודדי הנפש, בני משפחתם וארגוני זכויות אדם. אנשים מהמערכת הפסיכיאטרית טוענים מצדם שכשלים אלו הם תוצאה של היעדר משאבים, שאינו מאפשר תנאי עבודה נאותים ושירות ראוי.
כפי שאני ושכמותי רואים זאת, הפתרון אינו מצוי רק בהגדלת המשאבים אלא בבניית מערך חלופות לאשפוז הפסיכיאטרי, שיתקיים לצדו. אלטרנטיבה חדשה שכזו היא בית סוטריה (גאולה ביוונית) בירושלים — בית טיפולי בקהילה — שנפתח ב-1 בספטמבר השנה ומנוהל על ידי הפסיכיאטר פרופ' פסח ליכטנברג. מדובר במודל שכבר נוסה בהצלחה במדינות כגון ארה"ב, בריטניה ושווייץ ומיועד לאלו הסובלים ממשברים פסיכוטיים ראשונים. במסגרת זו הם מטופלים על ידי צוות המנוסה בניהול מצבים סוערים ובלתי רציונאליים, וחיים עמו חיי בית שיתופיים, בהם מתקיימות אווירה רגועה, הקשבה לא שיפוטית ונגישות לפעילות פנאי וריפוי. כלומר, במקום להיכנס למחלקה סגורה עוברים המתמודדים את תקופת החוויה הפסיכוטית בבית הממוקם בקהילה, מבלי לקבל תרופות באופן אוטומטי, ושותפים לדיאלוג עם יחס אישי 24 שעות ביממה. חשוב להבין שלא מדובר רק בשינוי תפאורה אלא בשינוי פרדיגמה: מעבר מתפישת מצבי נפש קיצוניים כמחלה לתפישתם כחוויה אנושית, שעשויה להירפא באמצעות דיאלוג, הבנה, הקשבה ותמיכה — כפי שהוכיחו כבר מחקרי עבר.
צוות בית סוטריה, החודש
מודל סוטריה ודומיו קמו מתוך אמונה שניתן להבריא ממצב פסיכוטי ללא תיוג פסיכיאטרי ושימוש כרוני בתרופות. מצב שכזה הוא תוצאה של רגישות או פגיעה נפשית, לרוב מטראומה. לכל גל פסיכוטי יש מהלך טבעי של התחלה, אמצע וסוף. באמצעות תרופות לכאורה מקצרים את אורכו, אך יש לטפל במשך זמן בשורשים הנפשיים שהובילו אליו. משברים ומצבי קצה נפשיים — בעיקר אלו המוגדרים כפסיכוטיים, הכוללים תסמינים שמתפרשים כהזיות, מחשבות שווא, ודיבור, חשיבה והתנהגות לא מאורגנים — מעוררים באדם, במשפחתו ובחברה תחושות של איבוד שליטה, פחד וחוסר אונים. כך, האדם המגיע למערכת הפסיכיאטרית נמצא במצבו הפגיע ביותר. ובהיעדר מענה אחר למצוקה זו, הפסיכיאטריה מפרידה את האדם מסביבת חייו הרגילה, מבודדת אותו בתוך מרחב קליני־רפואי ומפרשת מכלול ביטויים התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים כתסמיני פתולוגיה שבסיסה פעילות כימית לא מאוזנת במוח. כך, הקו הטיפולי הראשון ולעתים הבלעדי הוא מתן תרופות שתפקידן לרסן, להרגיע או לדכא את התנהגותו ורגשותיו של האדם, ובנוסף הגבלת חופש התנועה והבחירה שלו. התערבויות אלו צורבות טראומה נוספת בנפשו ומעמיקות את משבר האמון שלו בחברה האנושית. לכן רבים מגיבים אליהן בהימנעות ואף בתוקפנות. באופן זה מונצחת כרוניקה של דיכוי המבססת במטופלים ומשפחותיהם את חוסר האונים, אשר מתבטא בתלות יתר מתמשכת בתרופות, והם ממוסגרים כחסרי שיקול דעת או מסוכנים. וכך נפתחת הדלת לאשפוזים חוזרים ונשנים ומתרחקת היכולת לגלות כוחות נפש וריפוי עצמיים.
על כן יש ליישם חלופות נוספות לאשפוז פסיכיאטרי, כאלו ששמות דגש על דיאלוג והבנת סיפורו האישי של המטופל. בית סוטריה הוא רק דוגמה אחת. לצערנו, כרגע הוא ממומן מתרומות ולכן השהות בו מחייבת מימון פרטי. אנו תקווה שבעתיד יקבל מימון ציבורי, ושעם הזמן יימצא מימון שכזה גם להקמת תשתית ומערך הכשרה מקצועי לחלופות אשפוז נוספות. כך ניתן יהיה לוותר על אשפוזים רבים במחלקות הפסיכיאטריות, לאפשר למתמודדים להישאר בסביבתם הטבעית, לסייע להם להשתקם, וגם לחסוך למדינה עלויות אשפוז רבות.
דניאל לואיס עוסק בליווי במצבי משבר המוגדרים פסיכוטיים, מנחה קורסים ומרצה, חבר בצוות ההקמה של בית סוטריה, ובעל הסמכה בפסיכולוגיה מונחית תהליך מטעם הארגון העולמי IAPOP
באתר "הארץ" http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.3068082
עמוד הגרסה המודפסת של "הארץ" (מצד שמאל למטה) – כאן
עולם כמנהגו נוהג 
פרסם את זה מחדש ב-עולם כמנהגו נוהג.
אהבתיאהבתי